עלתה ארצה עם בעלה כבת 33 בשנת תשט""ז, את ציון דרשה לבה אהב מאד את ארץ ישראל, לנו היא מורשה. זירזה את בעלה להסתופף בבית מקדש מעט, להגות בתורה הקדושה. ידי צדקניות עסקו בזכותה בנקיון ביהכ"נ, שאהבה בכל נפשה. הכנסת אורחים קיימה ביד רחבה, והצנע לכת-בהנהגותיה ובכל לבושה. כהונת בעלה מגיעה לעזרא הסופר מדור לדור, בשושלת המיוחסה. הזדככה ביסורים בשנותיה האחרונות ובשנת התשעים השיבה את נפשה. נשמתה בצרור החיים תהיה צרורה, ואת דרכיה ודמותה כל הימים נזכרה